במרווחים בין השורות

November 22, 2018

 

*כל התמונות צולמו על ידי באייפון SE במסע ׳בדרך לעצמי׳ בחאן בארותיים - עזוז

אפשרי לעינייך להיעצם לנוח

                בהפוגות שתקבעי לעצמך

במרווחים בין השורות

                     להאפיל ולהחשיך רגע

                              לפני שתצאי איתן לאור

 

-שרית חביב-

את המרווחיםשלי אני מוצאת בצבעים ומרקמים, בשכבות של אור וצל, בקומפוזיציה, בשתי וערב, בפוקוס וערפול.

אבל הכי מושך אותי המרווח הזה שבי שחור לבן ומה שבניהם 

הניגודיות נוכחת בי - כמו טיפוס על גבעות, עולה ויורדת בלי סוף, עד שעפה או נופלת (עפתי על עצמי תרתי משמע- לקריאה בפוסט). ומתרגשת מהנוכחות שלה בי, עד כדי הצפה מוחלטת של כל האיברים בגוף.

 

המרווח שבין העיר לכפר 

החיים בכפר מצטיירים כה שלווים, ירוקים ופסטורליים. קמים לקול קריאת התרנגול (שבא לחנוק אותו כי השעה שלוש ולא שבע) וממשיכים לקול ציוץ הציפורים. 

שוכחים לספר, שב"מרווח" בין הפסטורליה, לישיבת עבודה בעיר הגדולה: צריכים לצאת לפנות בוקר

ולבזבז זמן יקר של המתנה, עם כל אלה שבחרו כפר ועובדים בעיר.

אז לא רואים את הילדים מספיק ובטח לא חוזרים נינוחים, ובאופן כללי לא רואים את החיים 

כמו שדימיינו אותם. 

 

חאן בארותיים, עזוז- בזריחה 

 

ניסינו תקופה ממושכת לגדל כסף על העצים ולהיות מושבניקים אמיתיים- אבל כמו רבים וטובים אחרים, לא הצלחנו.

והחיים הפכו להיות שחור ולבן. עם מרווחים גדולים גדולים

אז לקחנו החלטה.

בניגוד למצופה בגיל הזה, בשלב הזה, מהמשפחה הזאת  -  החלטנו כי את שאר חיינו (כמובן שאין לנו מושג מה יביא המחר) אנחנו לא מבלים יותר בהמתנה על הכבישים.

אנחנו עוברים לחפש את המרווחים לנשימה כאן בעיר הגדולה תל אביב.

 

סיגל עברי הר ציון האינדינית

 

 

״איך יכול להיות?״ שאלו ועדיין שואלים אותי כולם ואז עונים בבת אחת במקומי ״את מושבניקית מלידה לא תסתדרי שם אפילו רגע. את תראי, זה לא ורוד כמו שנראה לך. זה יותר בכיוון של אפור-שחור, עם הפיח וכל הג׳יפה, והאנשים שם, איזה טיפוסים, לא קהילתיים, חומרניים, כל היום יושבים בבתי קפה חסרי מעש, והמחירים מטורפים. וכל זה בשביל מה?! כולה מרווח נשימה."

 

ואז מתחילות לעלות להן מכל מיני כיוונים, כל מיני הצעות מעניינות, משונות, מוזרות ולעתים אף מצחיקות:

 

״מתרגלים. 80% מהמדינה על הכבישים כל יום, אז מה- כולם עוברים לגור בתל אביב?!״

 

״אי אפשר לעזוב בית, מה יהיה עם הילדים? אתם תעשו להם נזק לכל החיים״

 

״ אי אפשר לעזוב קהילה שכזאת- לא תמצאו כמוה בשום מקום״ (אולי יש מן האמת)

 

״אני בחיים לא הייתי משלם כל כך הרבה כסף בשביל שכירות״

 

 

הניגוד הזה שבי

אני אוהבת אותו, הוא יוצר אצלי ריגושים, עליות וירידות, דרמות (אני דרמה קווין), תחושות חזקות, סערות, חיות ובעיקר שינויים במרווח צפוף של אוויר.

 

 ציורים מלפני 1500 שנה יעלים וחזירי בר, בעזוז

המעבר הגדול 

אני מושבניקית מלידה, והיום אני גרה בבניין עם מעלית, קניון במרחק 5 דק׳ הליכה, בתי קפה מלפני מאחורי ומצדדי, ובעיקר הרבה אנשים שעוברים אותי במדרחוב ביום יום, חלקם הקטן אומרים שלום וחלקם חוצים אותי כאוויר.

אני רוכבת לעבודה עם אופניים כמו בקיבוץ על המדרכות ונושמת במרווחים צפופים מאוד את החיים, אבל הצפיפות הזאת - היא ממש לא מה שאתם חושבים.

 

 

 

הצפיפות הזאת נובעת כי אני ממלאת את חיי, מכירה כל תערוכה/אירוע/או הרצאה מעניינת שיש בעיר, לומדת, מתחדשת, מתפתחת וצומחת. לא רוצה לפספס שום דבר, רוצה עוד ועוד ועוד ועוד, להספיק הכול כי עכשיו זה עכשיו ומחר יום חדש.

 

אבל לפעמים עולה גם קול אחר שאומר לי ״שום דבר לא יברח, הכול יחכה לך למחר, יהיה עוד פעם, מה את דואגת.״ היא דואגת שיהיה איזון, שיהיה לי באמת  מרווח לנשימה. 

תודה לשרית חביב- שהראתה לי בדמותה המגוונת כמה מרתק להיות אדם עם מרווח צפוף וססגוני, עם כל יופייה הייחודי - כחלק מסדנת כתיבה וצילום שהעבירה ׳בדרך אל עצמי׳ בהפקת לירון אלעד- אישה נדירה- שעליה עוד אכתוב רבות, באירוע מפעים ובלתי נשכח, בחאן בארותיים, עזוז. נוב׳ 2016

 

 

לכל אחד ואחת יש את המרווח של עצמו, לפעמים הוא סגור, ולעיתים פתוח מידי, או שמדלגים על שתי שורות בלי לשים לב בכלל.

 

הכל מותר, במרחב הנייר

            שבינך לבינך, הכל מותר

גם הצמצום, גם הפריקה

הדף יכיל

           כל מועקה, קול צעקה,             שתיקה

ואת  ואני  ואנחנו נקשור קשר.

 

                          - שרית חביב- 

 

ואם הגעת עד למרווח הזה- קודם כל תודה לך! והכי לא מובן לי מאליו. 

אשמח לשמוע מה המרווח שלך?

 

שלכם 

נתלי

 

טיפ השבוע: יצירת קונטרסט ושחור לבן בצילום 

 

1.  יש לבחור תמונה שרואים שיש לה פוטנציאל לקונטרסט טוב ומעניין.

אני בחרתי תמונה- שיש לה גוונים די מצומצמים, אך אין זה אומר שאם אבחר תמונה צבעונית- תהיה לזה תוצאה לא טובה, זה עניין של טעם ובעיקר ניסוי ותהייה.

 

 

 

2. הפעם החלטתי לעשות זאת בצורה הכי מהירה באפליקציית אינסטגרם- העלתי תמונה, ובמקום לערוך אותה בפילטרים, נכנסתי ללשונית שליד הfilter  שנקראת edit

 

 

3. נכנסתי לאופציית saturation האהובה עליי, ומשכתי לכיוון המינוס עד הסוף, למעשה פיצ׳ר זה של סאטריישן הוא רווית הצבע. ככל שארצה יותר רוויה בצבע- אמשוך לכיוון ה+ וככל שארצה פחות צבע כמו הפיכת התמונה לשחור לבן או ספייה אמשוך לכיוון ה- מינוס.

 

4. לאחר שהפכתי את התמונה לשחור לבן- רציתי להגביר את הקונטרסט בתמונה- ליצור עוד יותר עומק ודרמה בתמונה, נכנסתי לאופציית הcontrast

וגם פה גררתי כמה שיותר לכיוון ה+, אפשר תמיד לשחק עם זה לשני הכיוונים עד שמגיעים לתוצאה הרצויה.

 

 

זאת התוצאה הסופית 

 

 

 

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

#מתחת_לאף

אני נתלי ונעים לי מאוד להכיר אתכם,
בלוגרית. סקרנית. ויוצרת.
מנחה ומרצה סדנאות צילום בסמארטפון מתחת לאף בארץ ובחו״ל
להמשך קריאה

פוסטים אחרונים

Please reload

מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם

לקריאת פוסטים קרובים 

Please reload

  נתלי תמיר  בלוגרית | סקרנית | יוצרת  

מתחת
לאף

  • Facebook - White Circle
  • Instagram - White Circle
  • Pinterest - White Circle

©  כל הזכויות שמורות לנתלי תמיר