עקומת ה"וואו" - ארבעת השלבים

UpsiderEat, השלב הראשון הכי נגיש והכי מזמין. מתחילים מלהבין את העונה, מה גדל עכשיו וכאן, מכירים את החקלאים ואת מקורות החומר, יוצאים ללקט. ורק אז יוצרים: מבשלים, מתסיסים, מאלתרים, ומחברים בין אנשים לאוכל.
 

UpsiderFlow, השלב השני שם משחררים שליטה. יוצאים למים, לתנועה, ונותנים לצילום לזוז יחד איתנו.
 

UpsiderEarth, השלב השלישי שם משתרשים. מתחברים לאדמה, לחומר, ולקצב האיטי שבו דברים נבנים ומבשילים.
 

UpsiderWild, השלב הרביעי, השיא יוצאים מאזור הנוחות לגמרי, אל הפרא שבטבע ובנו.
 

מיינדסט אחוד

לא משנה באיזה שלב נמצאים, איזה מותג, איזו עונה, שבע המילים האלה חוזרות בכל מפגש: סקרנות, משחק, חיבור לטבע, חופש יצירתי, הקשבה, משמעות, הפיכת נקודת המבט. הן לא נושא של מפגש אחד, הן הבסיס שעליו כל השיטה בנויה.
 

למה זה עובד

יש לנו אזור מוכר, שבו הראש עובד על אוטומט והשגרה מנצחת. יש אזור אחר, קטן ומדויק, שבו הסקרנות נפגשת עם היכולת שלנו, ומשהו נפתח. ויש גם אזור שלישי, שבו יותר מדי אתגר בבת אחת גורם רק לברוח ולהיסגר. מתחת לאף בנוי בדיוק כדי למצוא את האזור האמצעי: לא נוח מדי כדי שדבר לא יקרה, ולא הרבה מדי כדי שנברח. במפגשים שלנו הנקודה הזאת נוצרת בדרכים שונות, לפעמים דרך הנייד, זווית קטנה, קרובה או הפוכה, ולפעמים דרך חומר, תנועה או אנשים, כל דבר ששמים לב אליו פתאום אחרי שהיינו עוברים לידו כל יום בלי לראות.
 

מבוסס על: Flow Theory (תיאוריית הזרימה) של Mihaly Csikszentmihalyi, שבוחנת מה קורה לנו כשרמת האתגר תואמת בדיוק ליכולת שלנו, ו-Information Gap Theory (תיאוריית פער הסקרנות) של George Loewenstein, שמסבירה למה דווקא הפער הקטן בין מה שאנחנו יודעים למה שאיננו יודעים מושך אותנו הכי חזק. הרעיון שברגע הסקרנות המוח מפעיל את מעגלי התגמול שלו נשען על מחקרי הדמיה מוחית בתחום.

חלק מההשראה למודל, וגם למושג "לולאת הסקרנות" עצמו, נשאבה מעבודתי כמעצבת אינטרקטיב במעבדת הסקרנות (Curiosity Lab) של Prof. Goren Gordon (פרופ' גורן גורדון) באוניברסיטת תל אביב, שטבע את המושג Curiosity Loop כחלק מהמודל המתמטי שפיתח לסקרנות. כפי שהוא מתאר את מה שמניע את המחקר שלו: "I'm always trying to simplify complex concepts into their bare minimum" (אני תמיד מנסה לפשט רעיונות מורכבים למינימום ההכרחי שלהם).