התעור-רות

היא התלוננה על כאב באוזניים כתוצאה מההמראה, אמרתי לה:"תפהקי עד שזה ישתחרר לחלוטין". היא שאלה אותי אם תמיד הייתי ככה, בלי לדעת לגמרי במדויק למה הכוונה ב"ככה". אני ישר עניתי: "מעולם, לא הייתי ככה".

השב-רות

מחקרים רבים מצאו כי נשים בגילי 38-44 בדרך כלל עוברות שינוי, אם זה שינוי מקצועי, אישי, או סינרגיה של כל התחומים.

הרבה אוהבים לקרוא לזה ״משבר גיל הארבעים״. אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות, אך לסכם זאת במשבר, זהו הדבר האחרון שאפשר לומר עליו, ׳משבר׳ משורש שבר, משהו שנשבר וצריך לאחות. לא לזה התכוון המשורר.

הווצ-רות

אוק' 2016 - העלאת הבלוג שלי לאוויר.

אני לא יכולה לומר במדויק, שעד אותה נקודה נמנמתי או ניקרתי בשמירה. הרגיש לי יותר, שחלמתי וחזרתי לישון. עם ההתעוררות, התחילו להווצר ולהתממש חלומות שאפילו לא ידעתי שהם קיימים. עקצוצים ברגליים שעברו לידיים, התחילו בעשייה וביצירה בלתי סופית שלי עם עצמי, ולהפיצה בכל דרך אפשרית.

השתחר-רות

עצמתי את עייני ודמיינתי איך יהיה אחרי שאצליח להשתחרר ממחסומים כבדים בכתיבה, התחלתי לאהוב את התחושה של לכתוב את אשר על ליבי. (ניתן לקרוא בהרחבה בפוסט מגלה עולם).

מאחת שבעיקר אהבה את החשיפה של המשפחה, הגאווה בפרי יצירתה. הפסקתי לחלוטין להעלות תמונות של הילדים ושל אישי, ולהתמקד בעצמי. להעלות #צילומים_ללא אנשים_ובניינים, ללא ציון אירועים ומפגשים חברתיים, היכן הייתי ומה עשיתי. עשיתי הפרדה מוחלטת בין מה שאני רוצה להעביר בו מסר, ליצור שינוי, ובעיקר לפקוח עיניים עצומות, ולהעצים את היופי שמסביבנו וממש #מתחת_לאף. שחררתי את הקול המבקר שאולי זה לא מספיק טוב ויפה. והחלפתי בקול הפעימות אשר הניעו אותי קדימה.

התגב-רות

שוב חזרה השאלה, הפעם יותר מחודדת טיפה: "מאיפה כל האנרגיות האלו? תמיד היית ככה? נולדת ככה? איך את כזאת ערנית?"

ישר עניתי: "מעולם לא הייתי ככה. " ושוב: ובכל זאת, איך זה יכול להיות?"

מכירים את ההרגשה כאשר מצליחים להתגבר על פחד גדול, שסוחבים אותו מהילדות המאוד רחוקה, אך לרגע לא שוכחים איך הפחד נוצר ומתי הוא גדל.

אותה שנייה בה הוא טיפס לי בשרוול ויצא מן הכתף, העכבר הקטן, שבסה"כ נבהל יותר ממני, כנראה נצרבה לי בזיכרון ואיתה נוצר בתודעתי הפחד הגדול "מעכבר נולד פיל".

אפילו בכתיבת הפחד הגדול, עוברת בי צמרמורת נוראית, ואם רק יעיז לעבור מולי עכבר, הוא כנראה ימות מעוצמת הצווחה שלי.

עכברים זה בקטנה, כל שאר ההתגברויות שלי השנה העניקו לי כמויות של אדרנלין בלתי נגמרות. (ניתן לקרוא בפוסט תרמיקה את ההתגברות שלי על פחד גבהים.)

התחב-רות בשנייה שהצלחתי להתחבר אל עצמי, התחלתי להתחבר לעוד ועוד נשים.

"מעולם לא הייתי ככה" כבר עונה באוטומט.

לא הייתי מהמבוקשות, ובטח לא מהמובילות, בד"כ עומדת מאחורה בולטת בגובה שלי, אבל לא מעבר לכך.

נסעתי למדבר, עם חברה שרק הכרתי אותה במהלך הנסיעה, ושם נוצרו לי חברויות חדשות, ועוד מעגל חברות, ועוד, ועוד, דרך הרשת, דרך הבלוג, דרך המפגש הזה, ודרך הטיול, דרך הלימודים, העבודה, והשכנה של השכנה, חברויות מן העבר התעוררו מחדש, ונפתחתי לעצמי ולאחרים. האמנתי בקורטוב של חברות, ולא ידעתי עד אותו רגע, שאפשר להכיר כל כך הרבה חברות חדשות מידי יום ויום. (ניתן לקרוא בהרחבה בפוסט המרשם לחברות). את רות הכרתי במדבר, והיא סיפרה לנו שהיא מוציאה טיולי בוטיק לרומניה, ישר ביטלתי אותה, ואמרתי לה ״שרומניה לא באה בחשבון״, בסוף הסדנה אמרתי לה: ״אני אחרייך לכל מקום אשר תחליטי לקחת אותי.״

השתכ-רות

11 נשים במצב ערות גבוהה, עם ליקר שזיפים ואחוז אלכוהול גבוהה, נהג עם גומות חן, חזיה שנעלמה, וצנצנת של חמותה.

קודים שנחרתו ביננו לבין עצמנו, והחלטה אחת מאוחדת, שמה שקרה ברומניה נשאר ברומניה.

שיכורה מן החיים, מהתגליות ואלוהי הפרטים הקטנים.

התמס-רות

התמסרתי לעצמי ועפתי חזק, להנות מהרגע, לא לסבול מהפחד, לשים לו מחסום, לא לאפשר לו לחצות ולשתק אותי שוב, לא לחזור לישון בעמידה, ולהתמסר לרגע ולהוויה.

אמרתי לה: "כן, תמיד הייתי כזאת. מחליטה בשנייה, והולכת אל הלא נודע.״

היקש-רות

ניתוק מן היום יום, להסיר כל מגבלה, חשש, ובעיה. להשתחרר לחלוטין, לזרום עם מי הנהר או לשחות נגד הזרם, ולהנות מלהיות נטולת זמן.

לא לקנות סים, להיות קשובה לאחרות, לעצמך, להנות ולצחוק כמו שלא צחקת כל כך הרבה זמן.

לרצות לחוות כל שנייה ורגע, ללא מושג מה השעה ומה יביא לנו המחר.

עם נשים שלא הכרתי, אך היום הן מכירות אותי יותר טוב ממני.

שמחה, עליזות, צחוק בריא ושריר תפוס של חיוך.

התמסרות טוטלית לאחת והיחידה רות, אשר יזמה והפיקה את כל הטיול התעור-רות לרומניה ולכל מקום אשר תקח אותי בעולם.

תודה שהתעוררת ביחד איתי.

אשמח שתכתבי לי בתגובות למטה, אם חווית את ״התעוררות גיל הארבעים״.

רוצה לקבל פוסטים חדשים וטיפים ישירות למייל, מוזמנת להרשם.

המשך יום מעורר במיוחד.

שלך

נתלי

---

כל הצילומים צולמו באייפון SE עריכת הוידאו והקלטת סאונדים, עיצוב ועריכה נעשו על ידי צולמו במהלך הטיול בוטיק ברומניה בהפקת רות רונן:

לפרטים נוספים על טיולי בוטיק ניתן לראות כאן

תיאור המסלול: נחתנו ביאש וטיילנו באיזור בוקובינה, האגם קוליביצה, וסיימנו בקלוז' נאפוקה משם המראנו בחזרה ארצה.

וגילוי נאות, מרוב שהתמסרתי לטיול, לנשים הנפלאות וליום נטול זמן, לא היה לי מושג איפה אני נמצאת:).

את המושג ״נטולת זמן״ רכשתי וקיבלתי בהשראת הפוסט של רבקה קופלר ״לא יום ולא לילה״, בעלת הבלוג ״אוספת אוצרות״.