ארץ // אחד המשחקים האהובים עלינו כמשפחה בנסיעות הארוכות פה בצ׳ילה.
ארץ
אין ספק ולפי דעתי אין על זה גם עוררין, מבחינה קולינרית פרו היא מספר אחת פה ביבשת. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתיישבנו לאכול במסעדה פרואנית. זה היה ממש כשהגענו, עוד לא ממש הכרנו את האוכל הפרואני רק שמענו שהוא ממש טעים. לילדים הזמנו מנה רגילה של עוף ואילו אנחנו לקחנו לנו מנות של דגים. כל מנה הייתה שונה מהשנייה והוכנה ברוטב אחר וכל אחת מהן הייתה יותר טעימה מהשנייה. אז הבנו שיש פה מטבח אחר שהוא ממש טעים ומאוד שונה בטעמים שלו ממה שאנחנו רגילים אליו. כשהתחלתי ללמוד על המטבח הפרואני הבנתי מה הופך אותו לכל כך מיוחד. האוכל הפרואני מושפע מהעמים שהגיעו והתיישבו בפרו וביחד עם התוצרת המקומית הפרואנית יצרו מטבחים מרתקים וטעימים. המטבח הפרואני הושפע בעיקר מהמטבחים האסייתים (יפן וסין) והאירופיים (צרפת, איטליה, ספרד). המטבח הזה כל כך עשיר ומגוון שאין בכלל פלא שבסדנאות שאני מעבירה יש הרבה מנות פרואניות.
עיר // בואנוס איירס היא העיר בשבילי
עיר
זה כל כך ברור לי שבואנוס איירס היא העיר בשבילי. אומנם, שלוש שנים גרתי בסנטיאגו אבל בואנוס איירס נכנסה לי ללב. לא פספסתי אף הזדמנות להגיע אליה, עם הילדים או סופי שבוע זוגיים. יש בה מהכל: ישן מעורבב עם חדש, מדרחובים, שכונות מגניבות, חנויות בוטיק, חנויות ספרים, קפה מעולה (וכן גם גלידות), שווקי יד שניה גדולים ועוד מכל טוב. שמורה לי פינה חמה בלב לבואנוס איירס מכיוון ששם במסעדה מעולה בשם Tegui, החלטתי לפתוח את בלוג האוכל שלי ומאז הכל היסטוריה. המסעדה הזאת מדורגת ברשימת 50 המסעדות הטובות ביותר בעולם ובצדק. אכלנו שם ארוחת טעימות מהמושקעות והטעימות ביותר שאכלתי. חוויה ממש מומלצת למי שמגיע לבואנוס איירס.
כפר // בדרום אמריקה באמת יש משמעות למילה כפר
כפר בדרום אמריקה ההבדל הוא כל כך משמעותי כאשר עוברים מהעיר לכפר. שם באמת יש משמעות למילה כפר. זה פשוט מעבר חד מעולם ראשון לעולם שלישי! יש אומנם עיירות קטנות שהן מאוד מפותחות היום כמו: פוקון ופוארטו ואראס. אבל, רוב הכפרים הם קטנים ושוממים. תמיד נדהמתי מהגודל של הבתים שלהם, קטנטנים ממש, לפעמים ממש הזכירו לי בתים מקופסאות גפרורים. כמובן, ככל שמתרחקים מהערים הגדולות ההבדלים הופכים להיות משמעותיים יותר. רואים יותר אנשים פשוטים שעוסקים במלאכות עתיקות. אני מאוד אהבתי את הנסיעות והעצירות במקומות האלה, נותן קצת פרספקטיבה אחרת לחיים שלנו. החוויה הקולינרית שהכי זכורה לי מהכפרים הייתה דווקא מהטיול הגדול של אחרי הצבא. טיילנו באי צ׳ילואה שבצ׳ילה והגענו לכפר דייגים קטנטן ושם אכלנו אמפנדס במילוי פירות ים. אני זוכרת שלא ידענו למה לצפות אז הזמנו אמפנדס אחד לשנינו ואז עוד אמפנדס ועוד אחד עד שסיימנו למוכרת את כל האמפנדסים. כמה שניסיתי למצוא ולאכול עוד אמפנדס כזה כאשר התגוררנו וטיילנו שם, לא צלח בידי. לא אכלתי עוד אמפנדס טעים כזה ונותר לי רק לתהות האם הוא אכן היה כזה טעים או שזה הזיכרון שמתעתע בי.
חי // התמזל מזלי ויצא לי לגור ביבשת ששמחה היא חלק מה DNA שלה.
חי מה אגיד, התמזל מזלי ויצא לי לגור ביבשת ששמחה היא חלק מה DNA שלה. כמובן שאי אפשר להכליל את זה על כל המדינות אבל זה ממש מאפיין את האנשים שגרים שם ושיצא לי להכיר. אנשים רגילים עם הרבה שמחת חיים שאוהבים לבלות, לרקוד, לשיר, לאכול ולשתות. זה היה מאפיין מאוד חזק בכל המפגשים שהיו לי עם אנשים שנולדו וחיו ביבשת הזו. בכל אירוע שהוזמנתי, תמיד יהיה מישהו שייקח את המיקרופון ויפליא בקולו. ריקודים - כמה רקדתי בשלוש השנים האלה, כבר שכחתי כמה אני אוהבת מוזיקה ולרקוד עד שהגעתי לשם ותמיד תהיה שם איזה מישהי שתלמד אותי איזה צעד או שניים. יש לי חברה מקולומביה שסיפרה לי שלבחורים שלא יודעים לרקוד אין בכלל סיכוי למצוא ולהכיר בחורה. אז בשבילי חי זה לשמוח ולהינות וזה מה שעשיתי שם בדיוק בשלוש השנים האלה.
צומח // זה פשוט לא להאמין שאפשר למצוא כל כך הרבה סוגים שונים של תפוחי אדמה
צומח
האמת שבכל היבשת הזאת הזאת אפשר למצוא כל כך הרבה סוגים של גידולים. אני בוחרת בתפוח אדמה. זה פשוט לא להאמין שאפשר למצוא כל כך הרבה סוגים שונים של תפוחי אדמה. מגדלים בעולם מעל 5000 סוגים שונים של תפוחי אדמה ובפרו עצמה מגדלים מעל 3000 סוגים שונים. וכיאה למספר כל כך רב של תפוחי אדמה אפשר למצוא גם המון מתכונים. לכל מדינה יש לפחות מתכון אחד שאופייני לה שבו מככב תפוח האדמה. בסדנה שאני מעבירה יש מתכון אחד שאני מאוד אוהבת שנקרא Causa limeña אפשר להכין ולהגיש אותו בצורות שונות, רבות ומגוונות וגם עם מילויים שונים והוא כל כך טעים! אחת הדרכים שאני מגישה אותו היא בצורת סושי כמו שאפשר לראות בתמונות שפה.
דומם // מדבר אטקמה הוא המדבר הצחיח ביותר בעולם, יורדים בו הכי פחות משקעים מבכל המדבריות בעולם
דומם
המילה דומם מזכירה לי את המילה דממה והיא מאוד מתחברת אצלי למדבר. יש משהו בצהוב/חום המדברי שמשרה עלי רוגע, שקט ודממה. הייתי חיילת בשבטה (סוף העולם שמאלה) המדבר והשירות הצבאי זכורים לי לטובה למרות הפודרה והמרחק מהבית. במהלך השהות שלנו בצ׳ילה טסנו לטייל במדבר אטקמה שבצפון צ׳ילה, חוויה מאוד שונה מכל הטיולים שלנו עד כה. זה היה אחד מהטיולים היותר מוצלחים שלנו, חוויה מיוחדת במינה. מדבר אטקמה הוא המדבר הצחיח ביותר בעולם, יורדים בו הכי פחות משקעים מבכל המדבריות בעולם. העיירה שישנו בה נקראת סאן פדרו דה אטקמה, היא עיירה מדברית טיפוסית עם מבנים שנראים כאילו יצאו מסרטי המערבונים של מקסיקו. יש המון אפשרויות לבילוי במדבר הזה, לא הספקנו הכל כמובן אבל ממה שהספקנו היה שווה ביותר.
קצת על...ויקי גורשטיין
שמי ויקי וב - 4 מתוך 6 השנים האחרונות התגוררתי מחוץ לישראל. בשנים האלה התבגרתי ולמדתי המון דברים על עצמי ובכלל. בין שאר הדברים שעשיתי היה לפתוח את הבלוג שלי: ״טעמים מקצה העולם״. למרות שהיום המטבח מהווה חלק מרכזי בחיי, בצעירותי לא הייתי אכלנית גדולה והאהבה שלי לאוכל ולבישול צמחה וגדלה ביחד איתי. היום אני ממשיכה לטפח את הבלוג שלי ובנוסף אני מעבירה סדנאות בישול לטיני בביתי.
את ויקי הכרתי תחילה במושב ציפורי בו התגוררתי במשך כ 20 שנה, אבל מעבר לשלום, שלום, לא היה ביננו כלום, עד שהיא נכנסה לעולם הבלוגינג בתור בלוגרית טעמים מקצה העולם ולעולם הבישול והאפייה עוד כשהייתה בצ׳ילה.
באחד הביקורים שלה בציפורי, שאלתי אותה חצי ברצינות וחצי בצחוק אם היא רוצה לעשות סדנה 1:1, היא תלמד אותי להכין אמפנדוס, ואני אלמד אותה לצלם בנייד, זה היה לפני כשנתיים שבכלל עוד לא היה לי בחלומות להיות בלוגרית ומנחת צילום בנייד, ומתארת לעצמי שגם לויקי טרם היו חלומות רחוקים והיום אנחנו בקשר, ונפגשנו שוב בסדנת בישול לטינית שויקי העבירה לנו במושב ציפורי, עבורי זוהי סגירת מעגל משמחת וטעימה במיוחד.
שלך,
נתלי
כל הצילומים בפוסט, צולמו על ידי בנייד, בסדנת בישול הלטינית של ויקי גורשטיין בביתה בציפורי, למועדי הסדנאות ופרטים נוספים של ויקי