ארץ // רציתי לחיות בארץ אחרת
ארץ
כל חיי גרתי בארץ ישראל. נולדתי כאן ותמיד מאז שהייתי ילדה קטנה שבילתה את אחרי הצהריים שלה (והערבים והלילות) בקריאת ספרים רציתי לחיות בארץ אחרת. להרגיש איך זה לחיות בשפה אחרת, ללכת ברחובות אחרים... אין מקום שאני לא נוסעת אליו שאני לא מדמיינת איך זה יהיה לגור בו-אפוא אגור, איך יראה הבית שלי, מה אלבש, אפוא אעבוד, מי יהיו החברים שלי...למרות שהיו לנו לא מעט הזדמנויות לנסוע לתקופות של רלוקיישן (הפוסט דוקטוראט שלי, הזדמנויות מהעבודה של האיש) אכשהוא זה לא יצא. אני לא מתחרטת על זה אבל גם לא מוותרת על החלום הזה. יש מצב שכשנהייה שני זקנים נגור לנו כל שנה במקום אחר שאנחנו רוצים-ככה גם לא ניפול על אף אחד וגם נעשה חיים משוגעים.
עיר // האפשרויות הבלתי מוגבלות
עיר
אני אוהבת ערים. הגודל, הקצב, האפשרויות הבלתי מוגבלות. גרתי 23 שנים בתל אביב ועד היום אני מרגישה תל אביבית למרות שאני כבר יותר שנים מזה גרה ברחובות. כשהגעתי לרחובות היא בכלל נראתה לי כפר שבטעות קוראים לו עיר. בימי שלישי אחר הצהריים כל החנויות היו נסגרות והעיר היתה שוקעת לסוג של שנת צהריים ממושכת. בכל מוצאי שבת היינו עולים על אוטובוס (!) ונוסעים לבלות בתל אביב. אני אוהבת לעשות גיחות לערים גדולות-לונדון, פאריז, ברצלונה, והרבה פעמים גם תל אביב. זה מטעין אותי באנרגיה וגורם לי להרגיש ... יותר... יותר חכמה, יותר מוצלחת, יותר כשרונית אפילו יותר יפה. ויש מקום אחד שנקרא עיר אבל אני חושבת שזאת בכלל פלאנטה-ירושליים. לפעמים אני מאוהבת בה, לפעמים לא יכולה לסבול אותה. כך או כך אני חושבת שאין מקום כזה בעולם וזאת כנראה הסיבה שכולם רוצים אותה לעצמם.
כפר // אנשים ערבים זה לזה
כפר שנה אחת גרתי בכפר. האנשים שגרים שם בטח ממש יכעסו אם הם ידעו שאני קוראת לו כפר אבל זה מה שהוא היה בעניי. בהסתכלות אחורה אני מבינה שבעצם ביליתי 10 שנים מחיי בכפר. כפר מיוחד ונהדר שנקרא מכון וייצמן. יש לו כל המאפיינים של כפר-קטן, סגור, ירוק, כולם מכירים את כולם, אנשים ערבים זה לזה....ברוב השנים נכנסתי אליו ברגל. שער אחד מאופיין בשדירת פיקוסים מפוארת מוצלת וקרירה כל ימות השנה. השער השני מקדם אותך במרחבי דשא מושקי ממטרות וצבעי עלווה המשתנים לפי עונות השנה-ניחוח הדרים, סגול הסיגלונים (ז'קרנדה) ולהבות הצאלונים. ובכפר כמו בכפר-מה שהיה פעם זה תמיד יותר טוב ממה שעכשיו, והוותק מקנה לך "זכות" להתבדח על חשבון ה"חדשים" אבל גם להתגאות בכל אחד שמצליח ופורץ דרך כאילו אתה לפחות אבא שלו.
חי // דילמה
חי מעולם לא היתה לי חיית מחמד .עד גיל די מבוגר פחדתי מכלבים ולא אהבתי אותם. פחדתי ברמה שאם הייתי רואה מולי כלב הייתי עוברת למדרכה השנייה גם אם הוא היה מובל ברצועה. לאורך כל הקריירה המדעית שלי היתה לי דילמה גדולה בכל מה שקשור לחיות מעבדה. מצד אחד ידעתי בשכל ובהיגיון שאי אפשר לעשות מדע בלי שימוש בחיות מצד שני לא הייתי מסוגלת לעבוד איתם וגם היום אני מקווה שמישהו ימציא יום אחד מערכת שתאפשר לאנושות לפתח ולחקור ולגלות תגליות חשובות מבלי להשתמש בחיות מעבדה.
צומח // נוסחה מדוייקת לניקוי ראש
צומח
כל מה שצומח משמח אותי. אוהבת שיש לי עצים מול החלון, שאני גרה בשדרה, את העציצים שלי בבית ומפנטזת על גינת גג. מקומות ירוקים מרחיבים לי את הלב (המדבר קצת פחות).
אחד הדברים החביבים עלי הוא לגלות פתאום מקום ירוק ושקט באמצע עיר סואנת. כמה דקות על ספסל במקום כזה הם הטענה משובחת של אנרגיה מבחינתי. ירוק זה צבע מרגיע ובשילוב על כל החמצן שצמחים פולטים – נוסחה מדוייקת לניקוי ראש. אולי זה לא מיקרי שיש לי עניים ירוקות?
דומם // שואפת לתרגל כל יום
דומם
דומם זה סטייט אוף מיינד. זה מצב של שקט של התבוננות של השתקת רעשים חיצוניים ופנימיים והתחברות לעצמי. דומם=מדיטציה. פעמיים בחיי מדיטציה היוותה לי גלגל הצלה-בשתי הפעמים זה היה בעקבות משבר תעסוקתי/אישי גדול ומשמעותי. בפעם הראשונה התפטרתי ועברו עלי חודשים ארוכים ללא עבודה. חברה שסיימה קורס היציעה לי לבוא "לשבת". הלכתי. חשבתי תומי שלשבת כולם יודעים אבל מה'כפת לי? אף אחד לא הכין אותי לרעש שיש לי בראש. הבנתי שלשבת זה לא מה שאני חושבת וגם דממה זה משהו אחר לגמרי. בפעם השנייה נסגרה החברה שבה עבדתי כמעט 8 שנים ושהייתה פסגת הקריירה שלי. עברו עלי חודשים קשים מבלבלים ומתישים. כשחשבתי מה אני יכולה לעשות כדי לא לאבד את שפיותי נזכרתי במדיטציה. הפעם הלכתי ללמוד את זה בצורה מסודרת ומעמיקה. אפילו קבלתי תעודת מדריך. שואפת לתרגל כל יום.
קצת על...ריבי לוי הולצמן
אחרי דוקטוראט ועשרים שנות מחקר החלפתי את חלוק המעבדה בסינר יצירה. אני מעצבת ויוצרת מוצרי טקסטיל יחודיים לילדים ומבוגרים. חוקרת כל הזמן איך לתרגם רגשות ואסוציאציות למילים צבעים ומרקמים ולתת למתבונן את התחושה שהיצירה נוצרה במיוחד בשבילו. בזוגיות רבת שנים עם עידו ואמא של שתי בנות (23 ו-18) שהן יצירות מוצלחות בפני עצמן. גרה ברחובות ומרגישה תל אביבית.
http://kalinkastudio.com/ את ריבי הכרתי בעולם הבלוגינג בתור בלוגרית ובעלת הבלוג
אחד הדברים הכי חזקים שזכורים לי במפגשים עם ריבי, זה התרשמותי הגדולה מהידע העצום שיש לה ומאהבתה לקריאת ספרים והיצירה שנובעת כמעין ריקוד בין הדוקטורט בתחום המדע שעשתה לבין היצירה שהיא תופרת ומחברת לנו מרקמים מעולמות שונים.
אשמח שתכתבי לי בתגובות מהי קריאה בשבילך?
שלך,
נתלי
כל הצילומים של ריבי בפוסט נעשו תוך כדי ואחרי סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף שהעברתי בחוף הים. מרגש אותי מאוד להראות את התוצרים שלה, תחת הבית שלי :).