צילום בנייד: נתלי תמיר
נולדתי וגדלתי במושב רם און, אי שם ביישובי התענ"ך.
בכביש הסרגל, שניה לפני החור, פונים ימינה ואז שוב פונים ימינה ואז נוסעים ונוסעים ישר ועוד ישר, עד שמגיעים. ממש כך, בחיי חיי!
אומנם היה קשה לצאת ממנו וגם לחזור אליו, כי במקרה הטוב, היה קו אוטובוס אחד שמגיע פעם ביום, שמעולם לא ראיתי ובטח לא עליתי עליו.
אבל זה לא הסיפור.
צילום בנייד: נתלי תמיר
בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות. ילדים בחופשה ישחקו תופסת בין הבית לבין השדות.
-נעמי שמר-אהוד מנור-
ציפורים נודדות
אחד הזכרונות הכי חזקים שלי מתקופת רם און, היה המפגש השנתי עם הציפורים הנודדות. בעיקר עם העגורים הזקופים, האפורים והמיוחדים ביופיים שהיו באים לרבוץ בשדות הפתוחים והרחבים
צפרים מכל העולם, היו באים לצפות ולנסות להבין מה קורה פה? מכיוון שזאת היתה תופעה לא נפוצה, במיוחד בחור של הסרגל. למה דווקא במושב הזה, הם מחליטים כל שנה לעצור, ועוד בזוגות.
העגורים, מסתבר, ידועים בזוגיות הארוכה ואף בקנאות אחד לשני. משם המושג שהדבקתי לי ולאישי
"ממש כמו זוג עגורים".
צילום בנייד: נתלי תמיר
אני זוכרת את קולם ,שנשמע ממרחק רב, כצופר רכבת והמראה בשמיים, שהיה כראש חץ הפוך. מעופם היה איטי יחסית והוא תמיד עצר אותי איפה שלא אהיה, גם אם הייתי בדיוק באמצע המקלחת. הייתי שומעת את קולם ורצה מהר למרפסת לראות אותם עוברים מעליי.
צילום: יובל פלג
אמא שלי
ואמא שלי היתה צועקת מבחוץ, מהטריינספוטינג פולקסווגן שלה "תעלי מהר, שנספיק להגיע לפני הצפרים ולגלות איפה הם נוחתים." ותמיד הצלחנו להגיע ראשונות, לקלוט אותם מתמקמים ולהתאהב בהם מרחוק, ואם היינו מעיזות להתקרב עוד קצת, מיד היו נוסקים אל על ונעלמים. עד היום, כשאני שומעת ממרחק את קולם, אני מרימה את ראשי למעלה בהתרגשות, והופכת מיד לקורקודיל דנדי בחיפוש אחר האוצר.
צילום: נתלי תמיר
בעיר הגדולה
אחד הדברים שחסרים לי היום, זה לבהות בציפורים הנודדות. במקומם התמלאו השמיים במטוסים ואנשים, הנודדים ממקום למקום. התחלתי לגלוש בפינטרסט ולחפש רעיונות והשראות, כיצד להחזיר אליי את הציפורים הנודדות. אחרי שלא מצאתי את מה שהיה לי בראש, החלטתי לסמוך על עצמי ולהוציא לפועל את מה שבדמיוני.
צילום: נתלי תמיר
״בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות״
אישי היקר וההנדי מן האמצעי שלי נרתמו מיד למשימה להחזרת הציפורים הנודדות הישר למרפסת שלנו.
יחד הם קנו קרשים, חתכו וצבעו בלבן, התקינו מעין גדר ביננו לבין השכנים, שיהיה לנו מרווח קצת יותר מוגדר.
שנוכל לחוש קצת יותר את הלבד, כמעט כמו בכפר.
אביזרי סטיילינג:
פסלים - חוה דרורי (אמי היקרה) || ציפור פלמינגו - קיבלתי מתנה מגיסתי שנדדה לה ממזמן לאירופה || פרחים - הועברו ישירות מן הכפר לעיר.
המתכון לקירוב ציפורים נודדות פשוט וקל, למי שרוצה גם
חומרים
1 מכחול דק
שבלונת אותיות
צבע עמיד לחוץ ועל עץ
סרגל
עפרון
מחק
אופן הכנה
1. מתכננים את מיקום השורות, מודדים בדיוק מרווח- לקחת בחשבון את גובה האות מהשבלונה, ומסמנים קו בעפרון, עליו נכתוב את האותיות
2. מתחילים לסמן את האותיות בעפרון, אני ממש עשיתי שרטוט של האותיות בעפרון, ורק אח"כ מילאתי בצבע.
3. ממלאים את האותיות בעזרת המכחול הדק- אין צורך לערבב את הצבע במים
4. נותנים לזה להתייבש- ומוכן לתלייה.
ואם נדדת איתי עד לכאן - אז קודם כל תודה, זה לא מובן לי מאליו.
ואשמח לקרוא – לאיפה את נודדת עם הציפורים שלך?
קרדיט לצלמים:
הפעם התחרטתי לרגע שמכרתי את המצלמה המקצועית שלי לפני כמה שנים ועברתי לצלם בסמארטפון בלבד.
אך החרטה חלפה לה במהרה, לאחר שגיליתי את צלמי הטבע יובל פלג ואלעד דרור המוכשרים ביותר, שאומנם הכרתי אותם מהמושב, אך ללא הפייס והאינסטוש- לעולם לא הייתי מגלה את כשרונם שעורר בי השראה וזכרונות כה יפים מהחור שבסרגל.