קצוות מפוצלים

December 28, 2016

 

"איך לצלוח תלתלים במינימום קצוות מפוצלים.

בואו לא נייפה את הדברים, את האמת יש לומר:

יש לי קצוות מפוצלים."

 

קצוות פתוחים

כשעזבנו את הכפר, רצינו להשאיר אחרינו טעם של עוד.

הפכנו את הבית שלנו, במשק של הורי אישי היקר, ליחידת אירוח.

כך נולד לו "צימר" לסופי שבוע, שאיפשר לי במהלך האריזות לעיר הגדולה (אני אספנית כבדה), להשאיר המון קצוות פתוחים ולחסוך לי (זמנית) כאבי ראש מיותרים:

האם להשאיר בכפר או להעביר לעיר? האם לזרוק למיחזור או לשלוח ל׳חצר האחורית׳ של מאירה? כל ההתלבטויות נפתרו עם הולדת ה"צימר". יש מקום להכל (בינתיים) ולי יש אוויר לנשום לרווחה.

כך התמלאה לה התמונה ב"ציור אימפרסיוניסטי", כאשר עם כניסת השבת, הרגל היתה על הגז צפונה.

ממש כמו חלום ורוד של העשירון העליון.

אט אט החלום החל להיסדק, אומנם חזרנו לכפר, אך הסדק התרחב והתרחב.

 

 

המרוץ למליון

ב - 24 שעות היינו צריכים להספיק מליון משימות:

לאכול עם סבתא וסבא ארוחת שישי, לבקר את הסבתא והסבא בחור שבסרגל, להגיד שלום לדודים, חברים, חברות, כלבים, חתולה, סוסים ויונים, לשחק טניס עם החבר'ה, לרכב על אופניים בסינגלים של ריש לקיש, לרוץ בגבעות העתיקות של ציפורי, לא לשכוח לבקר חברות שלא רצות, לטייל לפרות וגם לקטוף פירות, לאסוף ביצים מהלול ולקטוף ירקות מהחממה, להכין ארגזים לכל הדברים והכי חשוב, לא לשכוח את הקציצות של סבתא אוסנת, שתמיד אומרת:

"הזאטוט נראה כבר ממש לא טוב".

בטח, שכחתי משהו חשוב. 

במוצאי שבת היינו חוזרים מותשים ועצבניים -  לפחות שעתיים בונוס בפקקים.

 

 

לסגור קצוות 

לפני כחודשיים, הורי אישי החליטו להשכיר את ה"צימר" שלנו.

הבנתי שהגיע הזמן לסגור את הקצוות והחשבונות, הגיע הזמן שלנו להחליט, איפה יותר טוב: בכפר או בעיר? כי לא ייתכן שנמשיך להיות כל כך מפוזרים.

"אתם סגורים על זה?" שאלתי אותם בליבי, "אתם יודעים מה זה יעשה לי?! איך אני סוגרת עכשיו?" 

זאת הרי בעיה קשה של בעלת תלתלים - כל הקצוות ממש מפוצלים.

אחרי שהשארתי את כל הדלתות פתוחות, ואחרי שסידרתי הכל בכפולות, לא נותרה לי ברירה והגיע היום לסגור את כל הפינות. ואני כל כך לא טובה בלסיים עניינים. 

 

תנו לי לבנות, לבסס, לנהל, להלהיב, להוביל...רק לא לגבות נתונים, להוציא חשבונית ולהגיד להתראות.

 

 

 

 

קצוות חדשים

ראש לא מוכר, של אפרוחה צהובה הציץ באמבטיה שעיצבתי, בצימר שלנו בכפר.

הרגשתי כה מוזר - אין לי מקום משלי, להניח את ראשי, הכל כאן מוכר, אך מרגיש קצת זר.

העברתי את ידיי בקצוות שערותיי והרגשתי 

שערות חדשות

מתחילות לצמוח,

פחות מפוצלות,

יותר שלמות 

ובעיקר רגועות

 

אם הגעת עד לכאן, אני מודה לך. עבורי זה לא מובן מאליו.

אשמח שתשתפי אותי בתגובות למטה, איזה סוג קצוות יש לך?

 

רוצה לקבל פוסטים חדשים וטיפים ישירות למייל, את מוזמנת להרשם :)

 

שלך, 

נתלי 

 

כל הצילומים צולמו על ידי באייפון 5 s בכפר, בעיר, ומדבר.

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

#מתחת_לאף

אני נתלי ונעים לי מאוד להכיר אתכם,
בלוגרית. סקרנית. ויוצרת.
מנחה ומרצה סדנאות צילום בסמארטפון מתחת לאף בארץ ובחו״ל
להמשך קריאה

פוסטים אחרונים

Please reload

מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם

לקריאת פוסטים קרובים 

Please reload

  נתלי תמיר  בלוגרית | סקרנית | יוצרת  

מתחת
לאף

  • Facebook - White Circle
  • Instagram - White Circle
  • Pinterest - White Circle

©  כל הזכויות שמורות לנתלי תמיר