{....יש פה תחת השמים כלל ידוע בספרים -
כצבעי המשקפים ככה טבע הצבעים....}
נתן אלתרמן
אז למה בכלל לכתוב בלוג, אמא שלי שואלת אותי?! ומה זה ייתן לך? יש מזה פרנסה? שואלת אותי השכנה והחמה, ומה כל היום תשבי ותכתבי איזו מן עבודה זאת? ומי בכלל אמר שזאת עבודה, למה לך לחשוף את חייך האישיים, למה לא לשמור לעצמך? למה כולם צריכים לדעת? שואל אישי היקר, ועוד ועוד שאלות כאילו ואחרות. ואני מי אני מה אני.
אני רק יודעת, שזה בא לי מבפנים, ושבוער בי לשתף בדברים יפים וטובים שקורים בעולם שלנו, שקורים לי, למה? שהעולם יהיה טוב יותר, מעוצב ויפה יותר.
אז הנה זה מתחיל, זה הפוסט הראשון שלי מיני רבים, כי מורתי היקרה- אמרה לי לכתוב ולכתוב ולכתוב. מקווה שתהנו, אשמח לתגובות, הערות והארות :)
*כל הצילומים צולמו בנייד שלי אייפון 5.5
_________________________________________________________________________________
מאז שאני זוכרת אותי מתגוררת בציפורי, הייתי עושה ריצות/הליכות מרובות ותמיד הייתי נמשכת ליער שמעל הבית שלנו בכפר, לראות ולתפוס את קרני השמש חודרות את מעבה עצי הברוש הגבוהים ויוצרות טקסטורה צבעונית וקסומה, היער הזה הוא יער מיוחד לליבי, מופיע הוא לי תמיד בחלומות, מדיטציות ותקשורים עם המדריכים הרוחניים שלי.
יש בו גם בית עתיק מלפני 5000 שנה לפחות, דבר המעצים את תחושתי המיוחדת והמכושפת שאני חשה בו.
אפשר לראות בתמונה את החומה העתיקה
בכלל ציפורי, מהרגע הראשון שהגעתי אליה תפסה אותי בנוף העתיק יומין שלה, באוויר הצלול, בשקט, בכישוף ובקסם שהיא מטילה עליי כל פעם שאני יוצאת לרוץ בהרים שלה, בעליות ובירידות ויש הרבה מהם.
בהתחלה לא הבנתי את זה כל כך בצורה מעמיקה, כי הרי הייתי ילדונת שהתחתנה ממש בגיל צעיר יחסית, ולא אני לא מבית דתי- בדיוק ההפך, ולא נכנסתי להריון, התחתנתי עם אישי היקר מתוך אהבה נטו ותמימות של צעירה, ובתחושה חזקה שהגיע הזמן לאחד את בריתנו היקרה וכך היה.
בגיל 22+ עברתי לגור במושב ציפורי, במשק של הורי אישי, ביחד איתם בשבט גדול ומורחב, ומחבק מאוד.
חברה צעירה ממש לא הייתה במושב, ולי נותר להכות שורשים דרך האדמה האהובה והמכשפת של ציפורי.
הייתי עושה הליכות מרובות עם הלהקה שלי (מוקה ושוקי שעליהם ידובר עוד רבות בפוסט נרחב ומיוחד) ונחים תחת עצי זית עתיקים, שרק מלשבת ליד עצי הזית כבר הייתי שומעת את הלחישות שלהם עם אלפי סיפורים, על ציפורי הגלילית והעתיקה, על עיר הבירה של הגליל, כמה היתה תוססת, עשירה, ומניבה.
על הדו קיום שהיה בה,
על המלחמות,
השכבות, הבנייה, ההתחדשות, העשייה,
המשנה, הדתות
היופי, הפסיפס,
המונה ליזה שבה.
חבויות בעץ זית העתיק - שכבות של היסטוריה
וכך היה, ציפורי לכדה אותי בקסמיה, בנופיה וכישפה אותי להיות מאוהבת בה באדמה שהיא יושבת עליה בת אלפי שנים, מהסיפורים שהיא לוחשת לי ומביאה אותי למקומות קסומים ועתיקים כל פעם מחדש.
תודה לך ציפורי ואמא אדמה על ההזדמנות לחוות זאת ולשתף עם אהוביי עד עצם היום הזה, כל הזדמנות שיש לנו אנו חוזרים לפינה המכושפת שלנו בציפורי ומתמלאים בקסם שלה.
איך הכי מומלץ לטייל בציפורי:
אז בראש ובראשונה- יש את האתר עתיקות המפורסם של ציפורי העתיקה, השייך לרשות הטבע והגנים, מפואר, מסודר, נקי ומלא עתיקות, פסיפסים והיסטוריה רבה, האתר פתוח מרבית השנה- והכי נחמד לילדים זה להגיע בחגים שבד״כ עושים פעיליות הקשורות לנעשה בעיר הגלילית ציפורי, שווה לעקוב בחגים במיוחד אם יש פעיליות מיוחדות למשפחה.
שנית- יש סינגלים נפלאים שנקראים ״ריש לקיש״ אומנם מיועדים לרוכבי אופניים- אבל בהחלט יכולים להתאים גם להולכים ברגל, ולתפוס מקטעים שונים ממנו.
שלישית- שביל ישראל גם עובר בציפורי - אז להסתכל על המפה והמסלול שעובר בציפורי.
והכי חשוב- לא להתבלבל- נחל ציפורי אומנם עובר בציפורי, אבל הוא בכלל לא העיקר מבחינתי :)
שאתם מגיעים לציפורי חובה להרים טלפון- לעבור לקבל הסברים נרחבים יותר וכמובן לקפוץ להגיד שלום לקפה ועוגה עליי
אם גם אתם מוצאים מקומות שמכשפים אותכם ויוצרים לכם קסם והשראה - שתפו אותי אשמח לבוא ולחקור, ולשתף עוד אנשים טובים אחרים.
שלכם, נתלי