שגרירי תוכן בארגון: הסיפורים הכי טובים נמצאים ממש מתחת לאף
איך הופכים עובדים לשגרירי תוכן? שלושה מפגשים עם נבחרת UCT, תרגילים מעשיים וכמה טיפים שתוכלו לנסות כבר מחר בעבודה.
יש משהו שאני מאוד אוהבת לפגוש בסדנאות שלי: אנשים שמגיעים לא רק כדי להשתתף, אלא באמת כדי ללמוד, להתנסות וליישם.
וזה בדיוק מה שפגשתי בנבחרת שגרירי התוכן של UCT.
שגרירי תוכן בארגון הם עובדים שמספרים את הסיפור של מקום העבודה שלהם מבפנים, בקול שלהם. לא מחלקת שיווק, לא סוכנות, אלא האנשים שחיים את הארגון כל יום.
כבר מהמפגש הראשון היה ברור שהם באו לעבוד. הם נכנסו לכל תרגיל בסקרנות, שיתפו פעולה, התנסו גם בדברים שלא הכירו, ובעיקר היה יפה לראות איך הם עובדים יחד, מקשיבים אחד לשנייה ומפרים זה את זה.
מבחינתי, זה בדיוק המקום שבו מתחיל להיווצר משהו מעניין. עוד לפני שלומדים לצלם ולערוך, נוצרת קבוצה שמוכנה להפוך את נקודת המבט, לשאול שאלות ולגלות סיפורים.
בשלושה מפגשים של שעה וחצי חיברנו בין סטוריטלינג, צילום בנייד, ראיונות אותנטיים, וידאו ועריכה.
אבל לפני שלומדים ליצור תוכן, צריך ללמוד לזהות אותו.
1. להפוך את הנייד, לגלות סיפור
באחד התרגילים הראשונים ביקשתי מהמשתתפים לצלם משהו קטן מתוך סביבת העבודה שלהם.
לא משהו מרשים במיוחד. דווקא משהו שנמצא שם כל יום, בדרך שבה הם פועלים ועובדים.
המשימה הייתה לצלם מזווית אחרת, כזאת שמגלה משהו שבדרך כלל אנחנו לא שמים לב אליו.
אבל היה עוד תנאי: לא להסביר מה צילמו ולמה. רק להראות את התמונה.
אחר כך כל משתתף בחר ערך שהוא מביא לנבחרת השגרירים. סקרנות, אחריות, יצירתיות, דיוק, הקשבה או ערך אחר.
חיברנו בין התמונה לערך, בלי לנסות להסביר בכוח את הקשר ביניהם.
מה קורה כשמניחים תמונה וערך זה לצד זה? לפעמים נוצרת משמעות חדשה שלא חשבנו עליה קודם.
משם המשכנו לסיפור קצר על רגע אמיתי בעבודה שבו הערך הזה בא לידי ביטוי.
טיפ מתחת לאף: נסו לצלם משהו שאתם עוברים לידו מדי יום. שנו את גובה הנייד, התקרבו, התרחקו או הפכו את נקודת המבט.
עכשיו בחרו ערך שחשוב לכם בעבודה והניחו אותו לצד התמונה. איזה סיפור חדש נוצר מהחיבור ביניהם?
לפעמים שינוי קטן בזווית פותח גם זווית מחשבה חדשה.
2. ראיון טוב מתחיל דווקא בלי מצלמה
אחד הדברים שתרגלנו היה איך לגלות סיפור דרך שיחה.
לא ראיון רשמי עם שאלות מוכנות ותשובות מלוטשות, אלא שיחה שמאפשרת לגלות רגע אמיתי.
התחלקנו לזוגות והתחלנו להקשיב.
לא חיפשנו תכונות כמו ״יצירתי״, ״אחראית״ או ״מקצועי״. חיפשנו סצנה.
משפט שמישהו אמר. תנועה קטנה. חפץ שנשאר בזיכרון. תגובה לא צפויה.
אחרי הראיון אפשר היה להתחיל להפוך את הסיפור למשהו שאפשר לספר מול מצלמה.
טיפ לראיון אותנטי: במקום לשאול ״מה התפקיד שלך?״ או ״מה אתה אוהב בעבודה?״, נסו לשאול ״ספר לי על רגע שבו משהו לא הלך כמתוכנן והיית צריך למצוא פתרון״.
וכשהמרואיין עונה, אל תמהרו לשאלה הבאה. שאלו מה בדיוק קרה באותו רגע. מי היה שם? מה נאמר? איך הגבת?
שם בדרך כלל מתחיל הסיפור.
3. פורטרט הוא לא רק תמונה יפה
אחרי שמכירים את הסיפור של האדם שמולנו, אפשר גם לצלם אותו אחרת.
התנסינו בצילום פורטרטים בנייד, חיפשנו אור טבעי ורך, בדקנו את המרחק מהרקע ושינינו זוויות צילום.
אבל השאלה החשובה לא הייתה רק איך יוצרים תמונה יפה, אלא איזו תמונה מספרת משהו על האדם שצילמנו.
טיפ לצילום פורטרט בנייד: מקמו את המצולם מול חלון, כשהאור מגיע מלפנים או מעט מהצד. הרחיקו אותו מהרקע, הקישו על העין הקרובה לנייד כדי למקד וצלמו שלוש תמונות בזוויות מעט שונות.
אל תבחרו אוטומטית את התמונה שבה כולם מחייכים. בחרו את התמונה שמספרת הכי טוב את הסיפור.
4. מה שלא רואים מאחורי התוצאה
במפגש הווידאו ביקשתי מהשגרירים לחפש פעולה קטנה שמקדמת תוצאה גדולה. משהו שמתרחש ב-UCT כל הזמן, אבל בדרך כלל נשאר מחוץ לפריים.
המשתתפים עבדו בצוותים, חילקו תפקידים של צילום, בימוי, קריאייטיב והפקה, ובחרו איך להציג את הפעולה.
צילום רגיל? הילוך איטי? צילום מואץ? אולי וידאו קולנועי?
הבחירה הייתה צריכה לשרת את הסיפור, ולא להפך.
טיפ לווידאו ארגוני: חפשו פעולה קטנה שחוזרת אצלכם בעבודה ושאלו מה היא מאפשרת מאחורי הקלעים. צלמו אותה בכמה דרכים ובחרו את הקטע שמעביר את המסר בצורה הברורה ביותר.
צילום מואץ יכול להראות תהליך ארוך בכמה שניות. הילוך איטי יכול להדגיש פעולה מהירה. צילום רגיל יתאים כשחשוב לשמוע אדם שמספר סיפור.
לא כל פעולה צריכה אפקט. לפעמים דווקא צילום פשוט ומדויק עושה את העבודה.
5. שלושים שניות, סיפור אחד
במפגש האחרון חזרנו לסיפורים שנכתבו קודם והפכנו אותם לסרטוני וידאו קצרים.
עבדנו עם טלפרומפטר ב-CapCut, תרגלנו צילום מול מצלמה, קיצור קטעים, שליטה בקצב והוספת כתוביות.
המשימה הייתה ליצור סרטון של עד שלושים שניות, עם מסר אחד ברור.
אחד מצלם, השני בודק את הפריים, הקול והקצב. אחר כך מתחלפים.
גם מסדרון עם חלון יכול להפוך לאולפן צילום קטן.
טיפ לעריכת סרטון: לפני שאתם מתחילים לערוך, שאלו מהו הדבר האחד שאתם רוצים שהצופה יזכור. פתחו במשפט שמעורר סקרנות, השאירו רק את הקטעים שמקדמים את הסיפור והקפידו על קול ברור וכתוביות מדויקות.
ועוד משהו שתרגלנו: אפשר להיעזר בבינה מלאכותית כדי לקצר ולחדד את הטקסט, אבל העובדות, השפה האישית ונקודת המבט חייבות להישאר שלכם.
אחד הפרומפטים שהצעתי למשתתפים היה:
״עזרי לי להפוך את הטקסט הבא לסיפור קצר ואותנטי של עד פסקה אחת. שמרי על צורת הדיבור שלי ועל העובדות. אל תמציאי פרטים. שאלי אותי שאלה אם חסר פרט משמעותי.״
כי בינה מלאכותית יכולה לעזור לספר את הסיפור, אבל היא לא יכולה להחליף את החוויה האישית שמאחוריו.
אז איך נראו שלושת המפגשים?
שלושה מפגשים של התנסות, סקרנות, צילום, סיפורים והרבה עשייה משותפת.
הנה הצצה קטנה למה שקרה כשנבחרת השגרירים של UCT התחילה להסתכל קצת אחרת.
ומה חשבו ב-UCT?
״הקורס היה פשוט מדהים! כולם נהנו, למדו והתנסו בטכניקות צילום חדשות, והכול בדרך יצירתית, חווייתית ושונה מהרגיל. במקום לשבת מול מצגת, למדנו דרך סיפורים, התנסות מעשית והרבה עשייה בשטח. זו בדיוק הדרך להפוך למידה לחוויה שנשארת איתך גם אחרי שהקורס מסתיים.״
שרית, מנהלת מרקום, UCT FS
תודה גדולה לשרית על היוזמה, האמון והעבודה המשותפת. היה תענוג לעבוד מולך ואיתך, ולראות את נבחרת השגרירים שהקמת נכנסת לכל משימה ברצינות, בסקרנות ובהרבה יצירתיות.
ותודה לשגרירים עצמם, שהביאו איתם לא רק רצון ללמוד, אלא גם נכונות לשתף, להקשיב ולעזור אחד לשנייה.
הסיפור של הארגון שלכם כבר קיים. מי מספר אותו?
אנשים לא צריכים להפוך למגישי חדשות או ליוצרי תוכן מקצועיים כדי לספר סיפור טוב על מקום העבודה שלהם.
הם צריכים לדעת לשים לב לרגעים הנכונים, לשאול שאלות, להקשיב, לצלם ולערוך. ובעיקר, להרגיש שיש להם משהו ששווה לספר.
וזה בדיוק מה שאני אוהבת בקורסים האלה: לראות איך אנשים מתחילים לגלות את הסיפורים שנמצאים ממש מתחת לאף שלהם, ומקבלים את הכלים והביטחון לספר אותם בעצמם.
רוצים להקים נבחרת שגרירי תוכן בארגון שלכם?
אני בונה קורסים וסדנאות מעשיות בהתאמה לארגון, לאנשים ולסיפורים שמתרחשים בו. משלב הסקרנות והסטוריטלינג ועד לצילום, ראיונות ועריכת תוכן בנייד.
בואו נלמד את האנשים שלכם להסתכל אחרת.
תגובות